חיסכון או הכנסה בלתי מדווחת?

"חיסכון או הכנסה בלתי מדווחת? פסיקה תקדימית בעניין כספי מזומנים  שנתפסו בבית נישום"

בפסק דין תקדימי שניתן לאחרונה על ידי כבוד השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע בענינו של עיאש אלוארידי (להלן: "המערער")  נ' פקיד שומה באר שבע (להלן: "המשיב") , נקבע כי סכום של 830,000 ₪ במזומן שנתפס בביתו של נישום הוא חיסכון לגיטימי ולא הכנסה בלתי מדווחת.

פסיקה זו מעלה שאלות חשובות לגבי הגבול בין חיסכון פרטי לבין הכנסות החייבות במס, ומדגישה את הצורך בבחינה מעמיקה של נסיבות כל מקרה.

המקרה החל כאשר במהלך חיפוש משטרתי בביתו של המערער, תושב הפזורה הבדואית, נמצא סכום כסף מזומן של 830,000 ש"ח. בעקבות זאת, פקיד השומה הוציא שומה המבוססת על הנחה כי מדובר בהכנסה בלתי מדווחת. כאשר המערער, מצדו, טען כי הסכום מהווה חיסכון משפחתי שנצבר לאורך שנים.

בפסיקתה, הדגישה כבוד השופטת ייטב מספר נקודות חשובות:

לגיטימיות החיסכון הביתי: כב' השופטת ייטב הכירה בכך שבמגזרים מסוימים בחברה הישראלית, שמירת כספים בבית היא נוהג מקובל. קביעה זו מדגישה את החשיבות של הבנת הקשרים תרבותיים וכלכליים בעת בחינת מקרי מס.

סבירות כלכלית: בית המשפט בחן לעומק את הכנסות הנישום ומשפחתו לאורך השנים. נמצא כי המערער עבד כשכיר בקק"ל למעלה מ-35 שנה, עם הכנסה שנתית של כ-260,000 ש"ח, ואשתו הרוויחה כ-67,000 ש"ח בשנה. בנוסף, המשפחה קיבלה קצבאות ילדים וילדיו הבוגרים של המערער גם הן הפיקו למשפחתו הכנסות לא מבוטלות. לאור זאת, נקבע כי היה ביכולת משפחת המערער לצבור את הסכום הנדון כחיסכון לאורך זמן.

חשיבות הראיות: בית המשפט הנכבד הדגיש את משקלן של ראיות אובייקטיביות, כגון תדפיסי בנק ועדויות משפחתיות, בתמיכה בטענות המערער. ואכן זוהי תזכורת חשובה לנישומים בדבר חשיבות שמירת תיעוד מסודר של הכנסות והוצאות.

ביקורת על שיטות השומה: כב' השופטת ייטב מתחה ביקורת קשה על האופן בו נערכה השומה, וקבעה כי היא הייתה מבוססת על הנחות שרירותיות ולא על ניתוח מעמיק של נסיבות המקרה.

ואכן יש בפסיקה זו בכדי לקרא לרשויות המס ולפרקליטות העומדת לצידה לנקוט בגישה מבוססת ואחראית בעריכת שומות,  שלא לדבר על החלטת בדבר הגשת כתבי אישום.

לנישומים, הפסיקה מדגישה את החשיבות של שקיפות מול רשות המיסים וחשיבות התיעוד, גם כאשר מדובר בחסכונות הנשמרים בביתם במזומן, והרי יוזכר כי עדיין אין מניעה בדבר החזקת סכומי מזומנים בידי הציבור, במתכונתו הנוכחית של חוק לצמצום השימוש במזומן.

עבור מערכת המשפט, פסק הדין מחזק את העיקרון של הגנה על זכויות הנישום, תוך דרישה לבחינה פרטנית של כל מקרה על פי נסיבותיו והראיות התומכות בהן.

פסק הדין בעניין אלוארידי מהווה נקודת ציון חשובה באיזון בין סמכויות רשויות המס לבין זכויות הנישומים והוא מדגיש את הצורך בגישה מאוזנת  בטיפול בענייני מס, תוך התחשבות והכרה בנוהג הקיים באוכלוסיות מסוימות, במיוחד כאשר מדובר במגזרים בעלי מנהגים כלכליים ייחודיים.

אין כל ספק שככל שמערכת המס והפרקליטות לצידה תאמץ את גישת בית המשפט, כפי שעלתה בענין אלוארדי, היא עשויה לקדם אמון ושיתוף פעולה טובים יותר בינה לבין אזרחי המדינה, ותקדמנה דיווח מלא ותשלום מס אמת.