בהמשך למאמר שפורסם על ידי במבזק לחודש פברואר בקשר לפסיקת בית המשפט העליון בעניינם של בני הזוג רייך, לאחרונה פסקה כב' השופטת א.וינשטין מבית המשפט המחוזי בחיפה בעניינם של יעקובוביץ ואח' [ו"ע 25437-10-19] כי מנהל אינו רשאי להאריך את המועד שנקבע בחוק למכירת דירה קודמת לצורך קבלת הטבה בחישוב מס רכישה לדירה חליפית כדירה יחידה, גם אם הנסיבות לא אפשרו לנישום למכור את הדירה הישנה תוך 18 חודש מסיבות שאינן תלויות בו.
פסיקת בית המשפט המחוזי עומדת לכאורה בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון בעניינם של בני הזוג רייך, ונזכיר שם בני הזוג רייך פנו אל מנהל מיסוי מקרקעין בבקשה להאריך את המועד שבו ניתן להגיש בקשה לתיקון שומה המבקשת ליישם בעניינם את הלכת פלם בנוגע לחישוב מס רכישה לדירת מגורים שנרכשה ע"י בני הזוג ובהתחשב בכך שהגברת רייך רכשה עובר לנישואיה דירת מגורים אחרת שמומנה מכספי הוריה ומשכך בן זוגה יהיה רשאי לשלם מס רכישה מופחת על מחצית משווי הרכישה שמיוחס לו, בהתחשב בכך שלגביו הדירה שנרכשה על ידו ובת זוגתו הינה דירת מגורים מזכה יחידה. באותו ענין מנהל מיסוי מקרקעין סירב להאריך את המועד שבו לתיקון השומה בטענה שאין בסמכותו לעשות כן למרות האמור בסעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"), הקובע כי: "המנהל רשאי להאריך "כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להיעתר לבקשה". (ההדגשה אינה במקור).
בני הזוג עתרו בערעור על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין ת"א שלא לתקן את השומה, ולדחות את טענתו כי אין בסמכותו להאריך את המועד לתיקון השומה לפי הסמכות המוקנית לו בסעיף 107 לחוק, שכן לעמדתו סמכות זו נתונה לו אך ורק לסעיפים דיוניים ולא מהותיים, שטרם חלף המועד החוקי בחוק. חברי ועדת הערער (מ. אלטוביה, רו"ח צ. פרידמן ורו"ח י.בליצקי), דחו את טענת מנהל מסמ"ק וקבעו כי לשון סעיף 107 לחוק מאפשרת לו להאריך כל מועד הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין.
על החלטת ועדת הערער הוגש ערעור מטעם מנהל מיסוי מקרקעין ת"א, שבמסגרתו קבע בית המשפט העליון בהחלטת כב' השופטים ד' מינץ ובהסכמת המשנה לנשיאה ח' מלצר וכנגד דעתו החולקת של השופט א' שטיין, כי יש לדחות את הערעור.
השופט מינץ התייחס לחשש שהביע המנהל לפיו הפרשנות האמורה של סעיף 107 תהפוך לאפשרות של תיקון שומה "עד אינסוף". לדבריו, חשש זה אינו מוצדק, שכן הסמכות להארכת המועד מוקנית בסופו של דבר למנהל שיפעל במשורה, ויאשר את הארכות המועד ובהם את האפשרות להגשת תיקון שומה במקרים המתאימים בלבד.
השופט שטיין סבר בדעת מיעוט, כי יש לקבל את הערעור של מנהל מיסוי מקרקעין. לשיטתו, ההתיישנות המוסדרת בסעיף 85(א) לחוק מיסוי מקרקעין היא התיישנות מהותית, להבדיל מדיונית גרידא שרק לגביה תקף סעיף 107 לחוק ומבטלת למעשה את סמכותו של המנהל לפתיחת שומה באמצעות אותו סעיף.
כלומר, "כל מועד" פירושו כל מועד שעדיין לא חלף ועודנו רלבנטי, להבדיל ממועד שכבר פקע, והמנהל מבקש להאריכו באופן רטרואקטיבי אחרי שהתוצאה המשפטית נקבעה ונעשתה בחלוף המועד הקבוע בחוק ובעניינינו – שנים. כלומר לשיטת כב' השופט שטיין, הביטוי "כל מועד" שסעיף 107 לחוק מאפשר להאריכו הוא כל מועד שניתן להאריכו בזמן הפעלת הסמכות שהמחוקק העניק למנהל.
המשנה לנשיאה ח' מלצר הצטרף לעמדתו של השופט מינץ, ובכך לדידם של רוב שופטי ההרכב, ההסדר הקבוע בסעיף 85 לחוק כלל איננו הסדר של התיישנות, ולכן ממילא מתייתר הצורך לדון בשאלה האם מדובר בהתיישנות מהותית או דיונית ובנפקות של הסיווג לצורך העניין העומד להכרעה. ובכך נקבע למעשה שצמד המילים "כל מועד" שבסעיף 107 כוללות בפשטות כל מועד שמצוין בחוק, והסעיף אינו "סעיף סימטרי" שניתן להשתמש בו הן לבקשת הנישום והן לבקשת המנהל, שכן המנהל לא יכול לבקש מעצמו את הארכת המועד.
אולם, לא נסתיימו חגיגות דחיית הערעור מטעם המדינה בעניינם של בני הזוג רייך, באה כב' השופטת וינשטיין וכיבתה את אורות השמחה, כשלא ניאותה להרחיב את קביעת בית המשפט העליון שם וקבעה כאמור שאין להקיש מקביעת בית המשפט העליון לצורך פרשנות הלשונית של סעיף 107 לחוק ביחס להארכת מועד מהותי כמו זה שנידון בעניינם של יעקובוביץ ואחרים לענין הארכת המועד שנקבע בסעיף 9(ג1ג) לחוק, ביחס לתקופה שבה נדרש הרוכש למכור את דירתו הקודמת בכדי להנות ממדרגות מס רכישה של דירה יחידה.
כב' השופטת וינשטיין קבעה כי הסמכות שמוקנת למנהל לפי סעיף 107(א) לחוק מתייחסת אך ורק להארכת מועדים לעשיית פעולות שבחובה או שברשות מול משרדי מיסוי מקרקעין (כמו למשל : לדון בהשגות, הגשת השגה, הצהרה על נאמנות בדיעבד.
לעומת זאת סעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק קובע תנאי לצורך קבלת הטבת מס בדמות מדרגות מס רכישה מופחתות ברכישת דירת מגורים חלופית שדורש שהדירה הקודמת תימכר תוך 18 חודש, קביעה שנקבעה על ידי המחוקק שכן אין מדובר בעשיית פעולה או הגשת מסמך על ידי הנישום למנהל מיסוי מקרקעין.
בית המשפט הגיע למסקנה זו מכך שתיקון 8 המחוקק מצא לנכון לקצר את התקופה האמורה מ-24 חודש ל-18 חודש מתוך כוונה לעודד פעולות מהירות למכירת הדירה הישנה לגרום להיצע בשוק באותו פרק זמן שנקבע, על כן לא יכולה לבוא פרשנות שבידי מנהל מיסוי מקרקעין הסמכו להאריך את אותה התקופה.
