לאחרונה ניתן פסק הדין על ידי כבוד השופט ש.בורנשטיין בעניינה של חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (להלן: "החברה") הנסחרת בבורסות בישראל ובארה"ב ובעניינם של חברות אחרות המוחזקות על ידה שהגישו את דוחותיהם לפקיד השומה במאוחד עם החברה בהתאם לסעיפים 23 ו-24 לחוק עידוד התעשייה. החברה והחברות הבנות החילו על עצמן את הוראות חוק עידוד השקעות הון ומדווחות את הכנסותיהן לצרכי מס בהתאם.
בין החברות לפקיד השומה עמדו מספר מחלוקות, וביניהן:
- יישום סעיף 51(ח) ו51ב(ב) לחוק עידוד השקעות הון – ברקע מחלוקת זו עומדות ארבע עסקאות רכישה של חברות זרות שביצעה החברה באמצעות חברות בנות, נכדות או נינות בדרך של "מיזוג משולש הופכי". טענת פקיד השומה טען בהקשר זה הייתה שהעברת סכומי המזומן לרכישת החברות הזרות, היא בגדר "שימוש" ברווחים הפטורים של החברה שדינה כדין חלוקת דיבידנד בהתאם לסעיפים 51(ח) ו-51ב(ב)(1) לחוק עידוד השקעות הון. מנגד, החברה טענה כי אין להחיל עליה את הוראות סעיף 51ח' בגין הרכישות האמורות, שכן לטענתה הסעיף חל רק כאשר הרווחים מועברים לבעלי המניות, ולא כאשר אלה משמשים לרכישת חברות בנות. בנוסף טענו החברות כי לרכישת החברות הבנות הייתה תרומה משמעותית לפעילותן בישראל ולפיכך הועיל שימוש זה ברווחים למשק בישראל ומשכך מממש את תכלית החוק.
בית המשפט קבע כי החברה העבירה את הכספים, שמקורם בהכנסות מוטבות, לשם השקעתם בחברות זרות, והדבר אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, שהיא עידוד פיתוח המשק המקומי – הישראלי. בית המשפט הוסיף וקבע כי תכלית החוק לעידוד השקעות הון הוא לניתוב פעילות כלכלית לישראל ולפיתוח מפעלים מקומיים, ולכן העברה של רווחים פטורים ממס מהנישום, גם אם היא לתאגיד שבשליטתו ,למשטר מס זר מפקיעה את הפטור ממס שכן הם אינם משמשים עוד את המפעל המוטב
כבוד השופט בורנשטיין הוסיף וציין כי הטבת המס על–פי החוק לעידוד השקעות הון הינה מענק שנותנת המדינה למפעל המאושר או המפעל המוטב, וברור שהחברה ישראלית לא הייתה זוכה למענק לשם הקמתו או פיתוחו של מפעל המצוי במדינה אחרת, גם אם בעקיפין הדבר יוביל לפיתוח וקידום הפעילות הנעשית בישראל בשל הזיקה ביניהם פסק הדין התייחס גם לרכישת פעילות/נכסים, אשר בניגוד לרכישת מניות עשויה להיחשב כמשמשת את המפעל בישראל ולניהול החשבונות המשותפים
- משיכת בעלים מחשבונות בנק משותפים עם חברות בנות – מחלוקת נוספת שעמדה לפתחו של בית המשפט עסקה בשאלה כיצד יש לראות את יתרות הזכות שרשומות לטובת החברות הבנות בספרי החברה כתוצאה מניהול חשבונות בנק משותפים והאם יתרת החו"ז של חברת הבת בספרי החברה עולה כדי דיבידנד, כטענת פקיד השומה, או שמא מדובר בכספים המיועדים לשימוש עצמי ולשימוש חברות אחרות בקבוצה תוך השגת "יתרון לגודל", כטענת החברות. בית המשפט בחן את עובדות המקרה וקבע שהחברה משכה כספים מחברת הבת לצורך מטרותיה ועשתה בהם כבשלה, וזאת בשעה שאין בידה אפשרות ממשית להשיבם, זולת חלוקתם לידה כדיבידנד. מכאן נקבע כי יתרות הזכות לחברת הבת בספרי החברה הינן חלוקת דיבידנד, על כל המשתמע מכך מבחינת החוק לעידוד השקעות הון.
פסק הדין מחדד את הצורך בבחינה מראש של כל שימוש בעודפים "מוטבים" לפי חוק עידוד ובעשיית שימוש בכספים המנוהלים בחשבונות בנק משותפים יחד עם חברות בנות. על כן, לפני כל מהלך של השקעה או בניהול כספים במשותף מומלץ לתת את הדעת להביטי המס בנושא.
